תדמור נ' איילון חברה לביטוח בע"מ ואח'

פסק דין

הצדדים הסמיכו את בית המשפט לטעון לפי סעיף 4-ג לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים התשל"ה, 1975 (להלן: החוק).

אין חולק, כי התובעת גימלאית, ילידת 1939 כיום בת 71 ובזמן התאונה מתאריך 16.9.07 בת 68, נפגעה בתאונת דרכים כמשמעה בחוק.

התובעת, לא טענה לנכות כתוצאה מאירוע תאונת דרכים זו.

סיכומים בעל פה נשמעו במעמד הישיבה מיום 10.11.10, לסיכומים צירפו הצדדים מסמכים שונים כאשר התובעת מסתמכת על מסמכים רפואיים שונים ואילו הנתבעת על מסמכים מעברה של התובעת אשר מדגימים לדעתה את העובדה, כי עובר לתאונה וללא קשר אליה, סבלה התובעת מאותן תופעות רפואיות אשר נובעות בין השאר משינויים ניוונים.

הנתבעת הגדילה לעשות וטענה בסיכומיה, כי למעשה לתובעת לא נגרם "נזק גוף" כמשמעו בחוק, וכי למעשה אחד מאבני היסוד המצדיקים פיצוי על פי החוק לא קיים.

עיינתי במסמכים ואני דוחה טענה זו של הנתבעת שלא היה לה שום מקום או בסיס לטענה.

לגופו של עניין, התובעת נחבלה חבלות גוף שונות כמפורט בסעיף 5 לכתב התביעה, במסמך רפואי ראשון מבית חולים נהרייה צויין, כי היא מתלוננת על כאבי ראש, צוואר, אמה וזרוע שמאל וכן ירך וברך ימין.

הנתבעת טענה, כי מדובר בתלונות סובייקטיביות בלבד אך המסמך הרפואי הראשון מתאריך התאונה מצביע על התייחסות הרופא, כי לתובעת "רגישות במישוש שמאל" וכן "הגבלה חלקית" בתנועות.

גם במסמכים רפואיים לאחר מכן שבהם טוענת התובעת, כי התלונות סובייקטיביות בלבד דובר בפירוש על "הגבלה בתנועות צוואר וגב תחתון".

בהמשך צויין, כי ישנה נפיחות בברך ורגל ימין, יש להדגיש כי הרופאים לא התרשמו, כי מדובר בהתחזות וכי ההגבלה בתנועות נמצאה במפורש.

זאת ועוד, התובעת עברה סדרה של לא פחות מ-25 טיפולים פיזיותרפיים, הטענה של הנתבעת, כי אין קשר סיבתי בין הטיפולים האמורים ובין התאונה, לאור עברה של התובעת, נדחית על ידי, הן לאור קיומם של הגבלה בתנועות והן לאור העובדה שכמות זו של טיפולים בתכוף לקרות אירוע התאונה מצביע על כך שגם אם היו שינויים ניוונים בעבר שלא קשורים באירוע, הרי החבלות בתאונה זו הצדיקו את הטיפולים הפיזיותרפיים.

התובעת קיבלה אישור מחלה ל-6 ימים בלבד.

בסופו של יום המדובר בנזק קל יחסית של אישה מבוגרת, שאומנם נחבלה ויש הגבלה בתנועות אך עברה מלמד על כך שגם לפני כן סבלה מבעיות אורטופדיות שונות וכי קיבלה אישור מחלה למשך 6 ימים בלבד, דבר המדגים בעליל את קלות הפגיעה שאומנם הצדיקה טיפולים פיזיותרפיים ואולם אין הדבר מלמד על חומרת היתר של הפגיעה.

אני פוסק לתובעת את ראשי הנזק כדלקמן:

כאב וסבל-7500 ₪.

בגין טענה לעזרה צד ג' מינימאלית למשך תקופה קצרה מאוד, הוצאות הכרוכות בנסיעות והגעה לפיזיותרפיה, (25 טיפולים) וכן פנייה לרופאים שונים על פי קבלות (ד"ר שטארקר וכן ד"ר דניאל) וכן אגרת בית משפט סך גלובאלי של 2500 ₪.

סה"כ אני פוסק לתובעת סך של 10,000 ₪, כאשר לסכום זה יש להוסיף 11% שכ"ט עו"ד+מע"מ.

סכום זה תשלם הנתבעת לתובעת תוך 30 יום שאם לא כן יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק.

ניתן בזה פטור מיתרת האגרה החלה.